Starting condition
תנאי התחלה
תזכרי שבסוף את תמיד לבד,
כלבה עצובת עיניים שכמותך.
נעה אחוזת תזזית בין הנסיון לרצות את כולם,
להכרח לרצות את החור השחור הפעור בבטנך,
זה שלוחש לך שוב ושוב:
“תתאבדי כבר, כלבה, למה את מחכה?”
תזכרי שבסוף את תמיד לבד.
אחד אחד הם ינטשו,
או שאת תנטשי אותם
כשהנפש לא תוכל יותר להכיל את הריקנות,
את אובדן הדרך,
את הקבלה המזויפת, השטחית,
את הרחמים,
ומעל לכל את הבושה בפניהם.
תזכרי שבסוף את תמיד לבד.
ואולי זה טוב שזה ככה.
שלא ישמעו את הצחוק המשוגע,
זה שיוצא ממך כשההתעללות עברה כבר אפילו את הגבול של הבכי,
זה ששמח שסוף סוף את מקבלת את מה שמגיע לך,
כלבה צדקנית שכמותך.
תזכרי שבסוף את תמיד לבד.
ובעצם,
בעצם תמיד היית לבד.
איך יכול בכלל להיות סוף אחר עם תנאי התחלה שכאלו?